הו רב חובל
מיטל טרבלסיוולט וויטמןנעמי שמראלון אולארצ'יקנשאר לי שיר1998
הו רב חובל / מיטל טרבלסי
הוֹ רַב חוֹבֵל, קַבַּרְנִיט שֶׁלִּי, סוּפָה כְּבָר שָׁכְכָה,
אֶל הַנָּמֵל, שְׂבֵעַת-קְרָבוֹת, חוֹתֶרֶת סְפִינָתְךָ.
זֵרֵי פְּרָחִים, פַּעֲמוֹנִים, הֲמוֹן אָדָם צוֹהֵל,
כַּאֲשֶׁר סְפִינַת הַקְּרָב שֶׁלְּךָ קְרֵבָה אֶל הַנָּמֵל.
אֲבוֹי לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת,
בַּאֲשֶׁר רַב-הַחוֹבֵל שֶׁלִי
צוֹנֵחַ קַר וָמֵת.
לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת.
הוֹ רַב חוֹבֵל, אָבִי שֶׁלִּי, הַקְשֵׁב לְקוֹל פַּעֲמוֹן,
לְךָ כָּל הַדְּגָלִים כֻּלָּם, לְךָ תְּרוּעוֹת-הָמוֹן.
רַק לִכְבוֹדְךָ בְּיוֹם חַגְּךָ יָנוּעַ הַקָּהָל,
וּבְקוֹלָם תִּקְוַת-עוֹלָם לַנֵּס הַמְּיֻחָל.
אֲבוֹי לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת,
בַּאֲשֶׁר רַב-הַחוֹבֵל שֶׁלִי
צוֹנֵחַ קַר וָמֵת.
לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת.
הוֹ רַב חוֹבֵל, אָבִי שֶׁלִּי, זְרוֹעִי תִּתְמֹךְ רֹאשְׁךָ,
סִיּוּט הוּא לִרְאוֹתְךָ פִּתְאֹם נוֹפֵל עַל סִיפּוּנְךָ.
רַב הַחוֹבֵל אֵינוֹ עוֹנֶה, שְׂפָתָיו חַוְורוּ אִלְמוֹת,
הוּא לֹא יָחוּשׁ מַגָּע יָדִי,
הוּא לֹא יִתֵּן לִי אוֹת.
אֲבוֹי לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת,
בַּאֲשֶׁר רַב-הַחוֹבֵל שֶׁלִי
צוֹנֵחַ קַר וָמֵת.
לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת.
עוֹגֶנֶת הַסְּפִינָה לָבֶטַח, הַמַּסָּע הֻשְׁלַם,
נֻצְּחוּ כָּל סַכָּנוֹת-הַדֶּרֶךְ, כָּל אֵימֵי הַיָּם.
כְּשֶׁבַּנָמֵל קָהָל יִצְהַל, אֲנִי אֶצְעַד אַבֵל,
עַל הַסִּפּוּן עָלָיו נָפַל אָבִי, רַב הָחוֹבֵל.
אֲבוֹי לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת,
בַּאֲשֶׁר רַב-הַחוֹבֵל שֶׁלִי
צוֹנֵחַ קַר וָמֵת.
לִבִּי, לִבִּי, לִבִּי
הוֹ כֶּתֶם דָּם שׁוֹתֵת.