נָשִׁים רַבּוֹת הֵן בָּעוֹלָם
אֲשֶׁר אוֹתָן תֹּאהַב,
בְּכָל מָקוֹם אוֹתָן תִּזְכֹּר
אַף אִם בִּשְׂדוֹת הַקְּרָב.

תְּמוּנוֹתֵיהֶן אוֹתָן תִּשָּׂא
בְּתִיק עוֹר צְהַבְהַב,
אַחַת וִיחִידָה הִיא זֹאת
אֲשֶׁר יָדְעָה לִכְבֹּשׁ לֵבָב.

אַ יידִישֶׁע מאמֶע
הֵן טוֹב מִמֶּנָּה לֹא תֵּדַע,
אַ יידִישֶׁע מאמֶע
תָּמִיד תַּרְחִיק מִמְּךָ כָּל רַע.
אַתָּה שָׁכַחְתָּ כְּבָר
שְׁנוֹת יַלְדוּת, יְמֵי עָבָר
עֲתִיד הָעָם חָשׁוּב
כִּי לְכֻלָּנוּ הוּא יָקָר.

אַ יידִישֶׁע מאמֶע
אוֹתָהּ זָנַחְתָּ בַּפִּנָּה,
אַ יידִישֶׁע מאמֶע
עַל זֹאת הִיא לֹא שָׁמְרָה טִינָה.
כִּי אַתָּה הַלּוֹחֵם
וְגִבּוֹר היּוֹם,
לָהּ נִשְׁאַרְתָּ הַיֶּלֶד
שֶׁל תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם,
מֵרָחוֹק תְּפִלָּתָהּ תְּלַוֶּךָ
בִּימֵי מִלְחָמָה וְשָׁלוֹם.

רָצִיתָ כְּבָר לִהְיוֹת חַיָּל
לִפְנֵי מִנְיַן שָׁנִים,
וּבִקְרָבוֹת עִם מַטְאֲטֵא
הָפַכְתָּ לְתוֹתְחָן,
אַךְ מִי לְיוֹם הֻלֶּדֶת לְךָ
קָנְתָה רוֹבֶה קָטָן.

אַ יידִישֶׁע מאמֶע
כֵּיצַד יָכְלָה הִיא לְסָרֵב
אַ יידִישֶׁע מאמֶע
לוּ גַּם בִּקַּשְׁתָּ אֶת הַלֵּב,
כִּי מַה לָּהּ בָּעוֹלָם
חוּץ מִשְּׁאֵרִית בְּשָׂרָהּ,
אַתָּה זָרַקְתָּ
אֶת הַשֵּׂיבָה בִּשְׂעָרָהּ.

אַ יידִישֶׁע מאמֶע
הִיא לָנוּ נֶשֶׁק יִחוּדִי,
אַ יידִישֶׁע מאמֶע
קְרוֹבָה לְלֵב כָּל יְהוּדִי,
כִּי אַתָּה הַלּוֹחֵם
וְגִבּוֹר היּוֹם
לָהּ נִשְׁאַרְתָּ הַיֶּלֶד
שֶׁל תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם,
מֵרָחוֹק תְּפִלָּתָהּ תְּלַוֶּךָ
בִּימֵי מִלְחָמָה וְשָׁלוֹם.
#