יָדַעְנוּ אֵשׁ, יָדַעְנוּ רַעַם
וְאַהֲבָה בַּת עֶשְׂרִים.
בָּרַחְנוּ זֶה מִזּוֹ לֹא פַּעַם
אֲבָל הָיִינוּ חוֹזְרִים.

וְחֶדֶר זֶה עוֹדוֹ שׁוֹמֵר
זִכְרוֹן יָמִים יָפִים יוֹתֵר,
עִקְבוֹת סוּפָה אֲשֶׁר פָּרְחָה לָהּ.
כָּאן שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ דּוֹמֶה
לַאֲשֶׁר עָבַר, לַאֲשֶׁר חוֹמֵק,
לַאֲשֶׁר הוֹלֵךְ אִתָּנוּ הָלְאָה.

יָפָה שֶׁלִּי,
אַתְּ יְחִידָה וּמְכֻשָּׁפָה שֶׁלִּי.
מֵאוֹר הַשַּׁחַר עַד לְבוֹא לֵילִי
אוֹהֵב אוֹתָךְ,
אוֹהֵב עֲדַיִן.

אֲנִי מַכִּיר אֶת כִּשּׁוּפַיִךְ
אֶת הַשְּׁקָרִים, אֶת הַסּוֹדוֹת.
צָרִיךְ תָּמִיד לִפְקוֹחַ עַיִן
וּלְהִשָּׁמֵר מִמַּלְכּוֹדוֹת.

וּבַלֵּילוֹת הֲכִי קָרִים
הָיוּ וַדַּאי גַּם אֲחֵרִים
שֶׁאֶת גּוּפֵךְ הִשְׂבִּיעוּ נַחַת.
הֵן אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל
הָיָה לִי כִּשָּׁרוֹן גָּדוֹל
לְהִזְדַּקֵּן אִתָּךְ בְּיַחַד.

יָפָה שֶׁלִּי,
אַתְּ יְחִידָה וּמְכֻשָּׁפָה שֶׁלִּי.
מֵאוֹר הַשַּׁחַר עַד לְבוֹא לֵילִי
אוֹהֵב אוֹתָךְ,
אוֹהֵב עֲדַיִן.

הַזְּמָן שִׁיר אֵבֶל מְנַגֵּן עוֹד
וְהַיָּמִים כּוֹאֲבִים,
אַךְ אֵין מַלְכֹּדֶת מְסֻכֶּנֶת
כְּשַׁלְוָתָם שֶׁל אוֹהֲבִים.

אִם אַתְּ רוֹצָה עַכְשָׁיו לִבְכּוֹת
לִבִּי עַכְשָׁיו נִקְרַע פָּחוֹת
יֵשׁ בִּזְהִירוּת עַכְשָׁיו לָלֶכֶת.
זֶה קַו הַגְּבוּל מִכָּאן עַד כָּאן
כִּי הַמִּשְׂחָק הוּא מְסֻכָּן
הַמִּלְחָמָה בְּרוֹךְ נִמְשֶׁכֶת.

יָפָה שֶׁלִּי,
אַתְּ יְחִידָה וּמְכֻשָּׁפָה שֶׁלִּי.
מֵאוֹר הַשַּׁחַר עַד לְבוֹא לֵילִי
אוֹהֵב אוֹתָךְ,
אוֹהֵב עֲדַיִן.