יֵשׁ עֲרֵמָה שֶׁל חֶבְרֶה עַל הַדֶּשֶׁא,
אֲנִי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מְחַבֵּב.
בָּנִים בָּנוֹת בְּיַחַד, זֶה יָפֶה שֶׁ-
יֵשׁ אֹמֶץ לִפְעָמִים לְהִתְעַרְבֵּב.

שָׁרִים שִׁירִים וּמַבִּיטִים לְמַעְלָה,
עָנָן שָׁם בַּיָּרֵחַ מִסְתַּבֵּן.
חוֹשְׁבִים בְּמִי לְהִתְאַהֵב הַלַיְלָה,
אִם כִּי הִרְהוּר כָּזֶה רַק מְעַצְבֵּן.

מִתַּחַת לְרֹאשִׁי מֻנַּחַת יֶרֶךְ
וְעַל בִּטְנִי צְרוֹר תַּלְתַּלִּים מֻטָּל.
בַּלָּאט יוֹצְאוֹת יָדַיִם אֶל הַדֶּרֶך
וּמַסְלוּלָן אָרוֹךְ וּמְפֻתָּל.

גּוֹמְרִים לָשִׁיר וּמַקְשִׁיבִים רֹב קֶשֶׁב,
בֵּינֵינוּ מִתְפַּתְּלוֹת לַחְשׁוּשִׁיּוֹת.
יֵשׁ הִסְתַּנְּנֻיוֹת בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב
כִּי יֵשׁ בּוֹ כָּל מִינֵי גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת.

כֵּיוָן שֶׁתַּרְדֵּמָה עָלַי נוֹפֶלֶת,
שׁוּב אֵין אֲנִי מַצְלִיחַ לְאַתֵּר
שֶׁל מִי הַיָּד אֲשֶׁר עָלַי זוֹחֶלֶת,
וְאֶת גּוּפִי הוֹפֶכֶת לִפְסַנְתֵּר.

וּכְשֶׁאֲנִי מֵקִיץ אֵין אִישׁ בְּדֶשֶׁא,
רַק קְצָת קָרִיר וּקְצָת רָטֹב מִטַּל.
וּלְהַפְתָּעָתִי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁ-
אוֹתוֹ צְרוֹר תַּלְתַּלִּים עָלַי מֻטָּל.

וּמִתּוֹכוֹ אֵלַי שׂוֹחְקוֹת עֵינַיִם,
וּמִתּוֹכוֹ אֵלַי מַבְהִיק צַוָּאר.
אֲנִי שׁוֹאֵל: "הֵי, מָה הָעִנְיָנַיִם?"
הִיא בְּחִיּוּךְ עוֹנָה לִי: "שׁוּם דָּבָר".

שׁוֹאֵל: "גַּם אַתְּ יָשַׁנְתְּ?"
עוֹנָה: "לָאו דַּוְקָא"
וּתְשׁוּבָתָהּ אוֹתִי קְצָת מְבִיכָה.
שׁוֹאֵל: "אָז מָה בְּעֶצֶם אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן?"
שְׂפָתֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת: "אֲנִי אִתְּךָ".

אֲנִי שׁוֹתֵק. שְׂפָתַיִם הִיא נוֹשֶׁכֶת,
אֲנִי שׁוֹתֵק וְכֹה כְּבֵדוֹת יָדַי.
פִּתְאֹם הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת וְהוֹלֶכֶת,
וְרַק אֲנִי שׁוֹתֵק עוֹד שָׁם, נוּ, דַּי.