זה סיפור אגדה על שני מלאכים
והם חברים ואפילו אחים,
אהבו לרחף עם מכחול בידם
ללטף בצבעים כך את כל העולם.

והשניים עבדו ימים ולילות
צבעו יערות וכפרים וחולות,
צבעו מלאכינו כל מה שניתן
וגם חלומות בעיני האדם.

כל הרהור הוא צבע,
כל גוון - תחושה,
כך נרקם הטבע בלחישה.

באחד הימים בעודם באויר
מכחולים בידיהם ובפיהם רוב שיר,
נגמרו הצבעים שנשאו בחיקם
ומאז בצבעיו כך נשאר העולם.

אז חזרו מלאכים ובעין דמעה
אל רקיע נפלא השבעים ושבעה,
ושכרם הוא עצום, כי מבוקר עד ליל
את יפי העולם האדם מהלל.

כל הרהור הוא צבע,
כל גוון - תחושה,
כך נרקם הטבע בלחישה.

אני מחפש את אותם מלאכים
בין הרים ושדות, שיחים ופרחים,
ולילה אחד כשאני בשנתי
פגשתי אותם כשצבעו חלומי.

כל הרהור הוא צבע,
כל גוון - תחושה,
כך נרקם הטבע בלחישה.