הָיֹה הָיָה בִּצְפַת לִפְנֵי שָׁנִים
זָקָן יְרֵא-שָׁמַיִם וְתָמִים.
סַנְדְּלָר פָּשׁוּט הָיָה,
אָדָם יָשָׁר וְטוֹב.
לִקְרֹא הוּא לֹא יָדַע,
הוּא לֹא יָדַע לִכְתֹּב.

וְגַם לְהִתְפַּלֵּל יָדַע, בְּקֹשִׁי,
אַךְ הוּא אָהַב אֶת אֱלֹהָיו בְּתֹם,
לָכֵן לְבֵית הַכְּנֶסֶת בָּא כָּל יוֹם.
לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֵל הִנִּיחַ בְּכָל יוֹם
צַלַּחַת שֶׁל בַּרְזֶל עִם שְׁתֵּי לַחְמָנִיּוֹת.
בְּתֵאָבוֹן, אֵלִי, נָהַג לִלְחֹשׁ הוּא.

הוּא רַק יָצָא, הוֹפִיעַ הַשַּׁמָּשׁ,
וְלַצַּלַּחַת חִישׁ מִיָּד הוּא נִגַּשׁ.
לְלֹא כָּל שְׁהִיּוֹת בָּלַע בְּחֵשֶׁק רַב
אֶת הַלַּחְמָנִיּוֹת, וּבִלְבָבוֹ חָשַׁב:
הַלְוַאי הָיוּ טִפְּשִׁים רַבִּים כָּמוֹהוּ!

כָּל עֶרֶב הַזָּקֵן נִכְנַס לִרְאוֹת
הַאִם נוֹתְרוּ עוֹד הַלַּחְמָנִיּוֹת.
בְּרֶטֶט הִסְתַּכֵּל: רֵיקָה הִיא צַלַּחְתּוֹ.
סִימָן הוּא כִּי הָאֵל רָצָה אֶת מִנְחָתוֹ.
וְהוּא הָיָה קוֹרֵן מִגִּיל וָאֹשֶׁר.

אַךְ יוֹם אֶחָד, כָּךְ סַבָּא לִי הִגִּיד
וּבָא עִם הַצַּלַּחַת כְּמוֹ תָּמִיד.
רָאָה אוֹתוֹ הָרַב, הִבִּיט וְהִתְבּוֹנֵן,
וּלְמִשְׁמַע דְּבָרָיו נִגַּשׁ אֶל הַזָּקֵן
וּבְחֵמָה סָטַר לוֹ עַל הַלֶּחִי.

גָּעַר הָרַב: "כֵּיצַד אַתָּה מֵעֵז
לָאֵל תְּכוּנוֹת כָּאֵלּוּ לְיַחֵס?
הֲרֵי זֶה חֵטְא אָיוֹם, חִלּוּל הַשֵּׁם מַמָּשׁ!
אֶת קָרְבָּנְךָ כָּל יוֹם לָקַח לוֹ הַשַּׁמָּשׁ!"
וְהַזָּקֵן פָּרַץ פִּתְאוֹם בְּבֶכִי.

בַּלַּיְלָה הָאָרִ"י, הוּא בְּעַצְמוֹ,
נִגְלָה פִּתְאוֹם לָרַב בַּחֲלוֹמוֹ.
לָחַשׁ בְּדוּמִיָּה: "הַלַּיְלָה מוֹת תָּמוּת.
רָצַחְתָּ אַשְׁלָיָה שֶׁל אשֶׁר וּתְמִימוּת.
אִישׁ לֹא שִׂמַּח אֶת אֱלֹהִים כָּמוֹהוּ.

וְכָךְ הָיָה.
בְּבֹקֶר הַמָּחֳרָת
הוֹדִיעוּ כִּי נִפְטַר
הָרַב שֶׁל צְפַת.